המשתחוה להר אבניו מה הן למזבח – פירש״י ז״ל דרמי בר חמא חדא מגו חדא קא מבעיא לי׳ אי יש נעבד במחובר לגבוה או לא. ואם תמצא לומר יש נעבד במחובר לגבוה. למזבח מאי מכשירי קרבן כקרבן הן או לא. ואתא רבא ופשיט להו תרוייהו לאיסורא מק״ו דאתנן. דאתנן אסרה תורה ל״ש תלוש ול״ש מחובר ואפי׳ למכשירי קרבן נמי אסרו מדכ׳ בית ה׳ אלהיך. ואחרים פי׳ דמפשט פשיטא לי׳ לרמי בר חמא דמכשירי קרבן כקרבן דמי. וליכא נמי דמספקא לי׳ הא דלכו״ע מכשירי קרבן כקרבן אלא קא מבע״ל אם יש נעבד במחובר לגבוה מי אמרי׳ מידי דהוה אבע״ח דאסירי או דלמא התם גזירת הכתוב היא אבל הכא כיון דכ׳ אלהיהם על ההרים ולא הרים אלהיהם אפי׳ לגבוה שרי. ואינו מחוור בעיני דא״כ כי אמרי׳ בסמוך אי משום בית ה׳ אלקיך מבע״ל לכדתני׳. לא קאי אמכשירי קרבן דלא שקלינן וטרינן בהא בכולי בעיין כלל וע״כ הכי קאמר משום בית ה׳ אלהיך דמשמע אפי׳ מחובר כגון שאם נתן לה בית באתננה שתהא אסור להקדישה מבע״ל לכדתני׳ וכו׳ וא״כ קמה לה סוגין דלא כרב דאמר לקמן המשתחוה לבית אסרו דכתלוש דמי וליכא מאן דפליג עלי׳ אלא ע״כ רמי בר חמא תרתי בעי כד׳ רש״י ז״ל, ואתא רבא ופשיט לה תרוייהו לאיסורא דל״ש תלוש ול״ש מחובר ולמכשירי קרבן נמי מדכ׳ בית ה׳ אלהיך. ואתא רב הונא ברי׳ דרב יהושע ודחי לי׳ מתרוייהו דנעבד מותר במחובר לגבוה ואפי׳ לקרבן עצמו ואם משום בית ה׳ אלקיך כלומר ולא תפשוט נמי דמכשירי קרבן כקרבן וכל מידי דאסור לקרבן יהא אסור נמי למכשירי קרבן ואע״ג דלא נ״מ מידי לגבי נעבד דאי מחובר אפי׳ לקרבן עצמו מותר ואי תלוש אפי׳ להדיוט אסור ואפי׳ למכשירי קרבן. מ״מ נ״מ לענין אתנן דתפשוט מבית ה׳ אלקיך דאפי׳ למכשירי קרבן אסור שכל דבר שהוא אסור לקרבן אסור אף למכשירי קרבן לא תפשוט הכי דאי משום בית ה׳ אלקיך מבע״ל לכדתני׳ וכו׳ כנ״ל. ורש״י ז״ל כתב ואי משום בית ה׳ אלקיך ובעית למימר דבית דהוי במחובר קא אסר ודרשת לי׳ הכי לא תביא אתנן זונה של בית שאם נתן לה בית באתננה אסור להקדישו לבדק הבית. טרח הרב ז״ל לפרש כן דליהדר אמחובר כי היכי דיהא נ״מ לענין נעבד משום דבהא נחתינן וסלקינן ובודאי שזה פשטה של שמועה אלא שא״א דא״כ קמה לה סוגין דלא כרב, ואיפשיט בעיין לאסורא דיש נעבד לגבוה במחובר. ומקשי בירושלמי א״כ היכן בנו בהמ״ק שאין לך הר גבוה וגבעה נשאת שלא עבדוה ומתרץ ע״פ נביא בדבר גד. כלו׳ וגלוי וידוע לפני מי שאמר והי׳ העולם שלא נעבדה שם: